על משמעות המילה "מוקוסו״ והדוג׳ו שלנו – סנסיי ריוגן סבוקה וג׳יימס יאגאשי
לאחרונה, תלמיד שאל אותי שאלה נהדרת: מה ההתייחסות הנכונה כשיושבים בסייזה )ישיבה יפנית מסורתית( לפני שנשמע הפעמון להתחלת השיעור?
מוקוסו - זו ההתבוננות הפנימית הקצרה והמצב המנטלי בו אמור להמצא התלמיד לפני צלצול הפעמון. הקאנג'י הראשון, ״מוקו )moku(ניתן לפירוש כ"שקט, שתיקה, הפסקת מלל", והקאנג'י השני, "סו״ ניתן לפירוש כ"קונספט, חשיבה, מחשבה, רעיון". יחדיו, שני הקאנג'ים "מוקוסו" מתורגמים בדרך כלל כמדיטציה.
ישיבה שקטה, ללא שיחה, ללא תנועה, זה המצב המנטלי הרצוי לפני שיעור. אנחנו ישובים לכמה דקות, במצב קיימות של כאן ועכשיו, משחררים את מחשבות היום ואת המתחים, פשוט קיימים. מעריכים את הכאן ועכשיו של הרגע, מאפשרים לנפש ולגוף להתיישב באדמה, ונמצאים בתודעת הודיה על קיומו הדוג'ו, מקום שמאפשר לנו פשוט להיות, להתעורר.
אנשים שמסתובבים בחוסר נחת, מדברים, צוחקים לפני השיעור משקפים הוויה שאינה מתאימה לפגישה אמיתית עם עצמם, להכנה למערך קרב עם המורה, ולרוח אומנות הלחימה עם שאר התלמידים.
חשוב לציין שאנו מתאמנים בדוג'ו - שבפירוש המילולי מתורגם ל"מקום המתווה את הדרך". הדרך בה נלמד ונגלה את עצמנו. האימון שלנו בדוג'ו מתחיל ברגע שאנו פותחים את הדלת ועוברים את הסף. כשנכנסים בדלת, קדים קידה, מחליפים את בגדי היומיום בלבוש הג'י )בגדי אומנויות הלחימה המסורתיים( - הכל חלק מהמוקוסו שלנו או לפחות הכנה לו. אנחנו איננו פשוט נכנסים למרחב - מושג לא מוגדר, שמעוצב ותלוי בתכליתיותנו ורצונותינו, ערימת מושגים כללית הניתנת לעיצוב לפי התפיסה והרצונות שלנו. אנו נכנסים למקום שנבנה וקודש במסורת השינטו, מסורת הזן, ובכללם גם בורך על ידי צ'יבה סנסיי. זהו מקום מחסה ומפלט, אך גם מקום מסוכן לאגו. זהו דוג'ו וכך כדאי לחשוב עליו ולתפוס אותו.
כאשר אנחנו מבינים בדיוק את מהות המקום בו אנחנו מתאמנים ומה התכלית של הדוג'ו - מקום בו אנו הולכים בדרך הלוחם ובו אנחנו ערים וקיימים - אנחנו מיד מסגלים את הגישה, ואת כללי ההתנהגות הנכונים: לפני, במהלך ובסיום השיעור.
ריוגן סבוקה סנסיי
ג'יימס יאגאשי
Comments